אלחנן בן השתים-עשרה הגיע לבית הכנסת בחג השבועות נרגש מאוד. הוא עבר את כל תהליך ההכנה לחג בכיתה, למד על מצוות לימוד תורה במשך כל הלילה, והגיע עם מוטיבציה רבה ללמוד. הוא אף התכונן לומר תהילים עם חבריו וליהנות מחברתם. אך במהלך הלילה אירע דבר מה מפתיע. אחד הנערים בן גילו מבית הכנסת, חבר בקהילה ונער נורמטיבי מהטובים שבה, ניגש אליו והציע ללמוד עימו בחברותא כדי לסייע לו לסכם את הלימודים מהכיתה. מצד אחד, זה נשמע תמים ובטוח – נער ממשפחה טובה, ללא סיבה לחשוש.
אביו של אלחנן שמח שיש לבנו כעת מי שילמד איתו, כך שיוכל להתפנות לשאר הילדים. מאוחר יותר באותו הערב, האב הבחין כי אלחנן איננו בבית הכנסת. הוא שיער שבנו הלך ללמוד עם אותו נער במקום אחר.
למחרת, האב הבחין שאלחנן מתנהג בצורה מוזרה, אך ייחס זאת לעייפות של ילדים בגילו שלא ישנו כל הלילה. לאחר החג, היה נדמה כי אלחנן מתמודד עם משהו שלא היה ברור להוריו. ניכרו סימנים כגון ירידה בלימודים והסתגרות. לאחר מספר שבועות שבהם חל שינוי משמעותי במצבו, פנו ההורים אל אלחנן ואמרו: "אנו מבחינים בשינוי אצלך. אנא ספר לנו אם אירע משהו שחשוב שנדע. חשוב שתבין שאנו כאן בשבילך, כדי לתמוך בך, ולא משנה במה תשתף אותנו – נדע להכיל זאת ולסייע לך ככל יכולתנו. שתף אותנו, לא נשפוט או נעניש, אלא נחבק אותך ונתמוך בך."
אלחנן הניח את ראשו על כתפי אביו וסיפר כי במהלך חג השבועות, אותו נער נגע בו במקומות פרטיים תוך כדי משחק. הנער אמר לו שזה בסדר ושזה רק משחק, אך מאז המשחק הזה מטריד את אלחנן והוא מתקשה לשכוח אותו. הוא חש שעשה משהו לא צנוע ומרגיש רע מאוד. כמובן, אביו חיבק אותו והסביר שהוא אינו אשם, וכי אותו נער התנהג באופן פסול לחלוטין. ההורים הסירו מאלחנן את רגשות האשמה ודאגו לו לסיוע מקצועי.
סיפור זה יכול להיות אמיתי. בעוד ימים ספורים, עם כניסת חג השבועות, תרחיש דומה עלול להתרחש שוב. ישנם ילדים רבים כמו אלחנן שיסתובבו בבית הכנסת בזמן שהוריהם ירצו זמן איכות לעצמם וללימוד. נפלא שהילדים מגיעים לבית הכנסת, אך הפעם אני סבור שלפני שנביא את הילדים, עלינו להקדיש מחשבה ולהתכונן לשהותם שם במשך שעות ארוכות. יש לקחת בחשבון אפשרויות רבות, כפי שקורה ברוב המקרים, של נערים סקרנים המפגינים התנהגות לא נורמטיבית, או במקרים נדירים יותר, של מבוגרים הפוגעים בילדים, למרבה הצער.
כדי למנוע מקרים נוספים כמו של אלחנן, הימים שלפני החג הם זמן מצוין לשוחח עם ילדינו ולהגדיר יחד איתם כללי התנהגות ובטיחות. כללים אלה נכתבו לאחר שנים רבות של ניסיון, שבהן למדנו כי התנהגויות פוגעניות מתרחשות כאשר לילד אין שפה או הבנה לגבי האופן שבו פגיעה מתרחשת. לכן הן קורות כשבתחילה, לילד אין הבנה שמדובר בהתנהגות פוגענית, שכן היא מוצגת כמשחק או כמשהו נעים. קשה לילד לזהות זאת מיד כהתנהגות פוגענית. רק אחר כך, כשמופיעות תחושות אשמה או בלבול, הילד מתחיל לתפוס את האירוע כפוגעני. לכן, כדי למנוע זאת, הבה נקדיש את הזמן שנותר לפני החג לבניית מעטפת הגנה לילדינו.
הנה כמה דברים שניתן לעשות:
- נקבע כלל שילדים לא מסתובבים לבד, ללא השגחת מבוגר אחראי, בשיעורים בבית הכנסת או ברחבי הקהילה.
- נגדיר שעת חזרה הביתה בהתאם לגיל הילד ולא נסחף אחרי מה שכולם עושים. נבקש מהילד לעדכן אותנו לאחר כל שיעור לאן הוא הולך.
- אם ילד הולך לשיעור, הורה יישאר ער כדי לקבל אותו עם שובו, להעניק לו תחושת ביטחון ושיש מי ששומר עליו.
- נאמר לילדים שאנו נשארים ערים ושהם יכולים תמיד לפנות אלינו ולשתף אותנו בכל דבר.
- נבקש מהילדים לספר איך היה להם, נקשיב בתשומת לב, ננסה לחוש את חוויית הערב שלהם.
- נזכיר לילדים כמה הם אהובים ושאנו תמיד כאן בשבילם, כדי שיוכלו להרגיש בטוחים ולסמוך על הטוב בעולם.
- נדבר עם הילדים על כך ש:
1. לא נוגעים זה בזה במקומות אינטימיים, גם לא בצחוק.
2. איש אינו רשאי לחשוף או לגעת במקומות אינטימיים, כולל ילדים, מבוגרים, קרובי משפחה וחברים.
3. כל מגע דורש הסכמה.
4. אם עשית טעות, ספר להורים. נחבק אותך ונשתדל לעזור.
יהי רצון שנזכה ללוות את הילדים לקבלת התורה באהבה ובביטחון
חג שמח
נכתב ע"י פנחס וייס
עו"ס מומחה בטיפולי זוגי ופרטני בטראומה מורכבת.
מנהל מרכז הטיפולי "מבטח".