גם אתם מריחים את הריח הזה? ריח מתוק, משכר, חריף..
כן, זה פורים, והוא ממש ממש מתקרב… ולמה שנקדיש טור לפורים אתם וודאי תוהים?
כי חג הפורים המיוחד, יכול להיות אתגר רציני לחלק מההורים. "שמחה פורצת גדר" – מכירים את המושג? בפורים זה מתבטא בדיוק – לטוב, ולמוטב…
ונתחיל מהטוב-
הרבה לפני פורים מתרגשים הקטנטנים המתוקים שלנו, מתלבטים, מתכננים, מתכוננים ליום המרגש הזה.
12 שעות בהם הם יכולים לבחור להיות איזה דמות שרק תעלה על דעתם – חופש הביטוי, הפעם על מלא… בתמימת מצחיקה אפילו, הם בוחרים את הדמות אליה הם יתחפשו, וברצינות שיא – שגם היא, מצחיקה, הם נכנסים לתוך הדמות, בהתרגשות, באווירה של מין קסם כזה שקיימת רק בפורים.
ואני מקביל את זה לילד המתבגר, זה שבתוך ההכנות לפורים – הוא בכלל ספון בחדרו, מתנהג בהתנהגות כזו שונה מכולם, כאילו הוא "אחר", כאילו הוא מחופש כל השנה…
הילד הזה באמת מחופש, כל השנה.
זה יכול להיות במינונים שונים. אולי רק קוד הלבוש, אולי פיסות וחלקים מההתנהגות, ואולי – באורח החיים הדתי, הערכי, התורני – כולו…
אין לנו אלא להבין את נפשו של המתבגר, המתמודד, המתחפש…
וכדי להבין – ננסה להקביל אותו לילד התמים והמתוק שלנו, שמתחפש בפורים.
בפורים הילד מחפש לקחת את שמחת החיים שלו ולהחצין אותה כלפי חוץ, הוא נכנס כל כולו לדמות אותה הוא "מככב" – מתוך רצון ילדותי ומקסים, לבדר, להצחיק, להפתיע.
שמחת הפורים היא ערך עליון עבור הילד, והתחפושת היא אמצעי המקדש לגמרי את אותו הערך.
ואילו הנער המתגבר – המתמודד. נפשו סבוכה בנפשו, ומלאה בזעם, כאב או שאר מיני רגשות שליליים. האירועים המתרחשים סביבו יומם וליל כמו גם אירועים טראומתיים שחווה, הופכים את כל מה שקורה שם ספנים לרגיש. רגיש מידי הייתי מוסיף.
וכשהילד טעון מבפנים, סבוך בים רגשות מעורבים – הוא סוגר על עצמו יותר ויותר. כולא את אותם מחשבות תחושות והרגשות בכלא פנימי – ומכסה אותם היטב. הדרך הטובה ביותר לעשות זאת, אפילו ללא מודעות – היא באמצעות שינוי התנהגות חיצוני , "תחפושת" המחפה ומכסה על העולם הפנימי הסוער.
אם נביט במבט מרוחק יותר ואובייקטיבי פחות, נזהה שגם הקטן וגם המתבגר – שניהם עם אותו הצורך, ונוכל בע"ה לתת להם את המענה המדויק. כל אחד לפי עניינו.
הרי כשהקטן שלנו מגיע אלינו, מרוגש כולו, מחופש בשלל צבעים ובדים, מאופר, מאובזר, שמח ומאושר,
איך נפנה אליו? אם לא בשמחה אין קץ והתפעלות ללא שיעור? כיצד נגיב להתנהגותו הכל כך ילדותית ומתוקה? בוודאי – בפרגון והמון אהבה.
כמו הקטן – כך הגדול! החיצוניות זהה היא ומטרתה לחפות (או לגלות אם יודעים להסתכל מהזווית הנכונה) על הפנימיות! זה מבטא בתחפושתו שמחת חיים, וזה מבטא בתחפושתו כאב עצום.
המתבגר שלכם אינו שונה! ויש לו את אותו הצורך, ואף במינונים גבוהים יותר – ממכם ההורים,
הוא מחופש גם הוא – כדי לעורר אצלך אמא, אצלך אבא – התעניינות! שהרי אין לו שום דרך אחרת לומר לכם "הורים יקרים שלי, תראו אותי"!
לכו אליו, אל הילד המתבגר שלכם, תראו אותו, הראו לו שהוא אינו שקוף בעיניכם, שאתם אוהבים אותו לאין שיעור, אפילו עם התחפושת, האמינו לו – ותנו לו להאמין בכם.
נסו להביט פנימה, לנפשו, היא מלאה בכיסויים, ומורכבת ממספר שכבות – יש את השכבה החיצונית ויש את הפנימית יותר.
במצב מתוקן – פנימיות הנפש יכולה להיות שמחה, רגועה, מאושרת.
(מצב מתוקן קורה כאשר הילד נתון בחוויות חיוביות, לא טראומתיות ולא מטלטלות…)
ובמצב פחות מתוקן (כאשר הילד חווה חוויות המערערות את נפשו…)- היא יכולה להכיל בתוכה צער ועצב, כעס, אובדן, כאב, ועוד המון רגשות מהצד הזה של המתרס.
החכמה שלנו כהורים – היא להבין שמדובר בתחפושת, שמחפה על משהו פנימי ועמוק הרבה יותר, והיא יכולה להיות זמנית (ממש כמו שבמציאות תחפושות הם רק בפורים…).
כאשר נראה למתבגר שלנו את אהבתנו הנצחית, הלא תלויה בדבר, לא במעשים חיצוניים, לא בהתנהגות או דיבורים, או אז יוכל הילד להסיר מעליו כל מסכה ותחפושת, ולגלות לנו – אמא ואבא, את נפשו הפנימית, לטוב ולרע – בכאב ובאושר.
וכמו שהקטן שלנו אחרי פורים מוריד את התחפושת ונשאר אצלו ההתלהבות של ההורים והשמחה שהוא הביא עם התחפושת,
כך גם המתבגר- כאשר נתן לו את כל האהבה שבעולם כשהוא לבוש בתחפושת, כשהוא נראה ומתנהג אפילו לא כל כך לרוחנו- הוא ישאר שלו יציב ושמח, ויציג את עולמו הפנימי החשוף, העדין אלינו – גם לאחר שיוריד את התחפושת בע"ה.
בברכה לפורים שמח, והמון כוחות נפש
פנחס וויס