אנו נמצאים בתקופה מיוחדת ימי ספירת העומר וקבלת התורה ובעזרת השם במוצ"ש נזכה לחגוג את ל"ג בעומר.
נקדיש הפעם את הפינה בנושא חינוך הילדים לקיום תורה ומצוות מתוך אהבה.
יש שני דרכים בחינוך וחיבור לקיום מצוות מתוך אהבה ויראת השם.
דרך אחת – בדרך של יראת השם. בדרך של היכרות בין הטוב והרע, מתן שכר למי ששומר על מצוותיו והעונש למי שמפנה ליבו להשם, לפעמים זה מלווה ברגשות אשם והרס עצמי.
ודרך נוספת – הכרה עם הרוך והעדינות שבקיום המצוות – מתוך אהבת השם, אהבה למצוות, חיבור פנימי לקרבת אלוקים ומוטיבציה ללכת בדרכי השם.
אנחנו ודאי מכירים בדרך השנייה, ופגשנו בה.
למשל, כאשר אנחנו נמצאים באיזו התוועדות או שומעים ניגון או שיר יהודי טהור שנוגע ללב, או שאיזה אִמְרָה חסידית חזקה נאמרת, אנחנו לפתע מתעוררים, חושי הרגש מתחדדים והלב נפתח לקרבת אלוקים.
כמה טובה היא התחושה הזאת, כמה תשוקה יש בדרך השם!
אם כך, מדוע לא כולם הולכים בה תמיד? אם כך, מדוע אנו לפעמים גם חוטאים? ומדוע לא תמיד אנו בוחרים לקיים מצוות מתוך אהבה?
הקושי מתחיל כשאנחנו פוגשים את החצי השני שלנו, החצי המציק והמתנכר, שלא רוצה מצוות ומחפש לאכול ולהיאחז בכל דבר גשמי וחומרי שקיים. בתורת חב"ד מספרים לנו על זה בהרחבה, ומגדירים את הדיסוננס הזה כהבדל בין המוח והלב, שמושכים כל אחד לצידו.
המוח- לקיום המצוות ואמונה.
הלב- להתעסקות בגשמיות ויצרים.
המפגש ביניהם יוצר אצלינו את דיסוננס בנפש, בין הרצון להתעסק בקדושה, ובין הרצון למימוש של איזושהי צורך שנוגד לפעמים את כל הערכים שלנו, והכל בגלל נטיית הלב.
כאן נשאלת השאלה – איפה אנחנו מתמקמים? היכן נבחר לשים את עצמנו בתוך הקונפליקט הזה? האם להיכנע לגשם או לנצח עם הרוח?
אנחנו, המבוגרים, לרוב יש לנו מספיק ניסיון החיים וסיבולת הנפשית להתמודדות עם כאלה קונפליקטים, אבל מה עם בני הנוער?? אלו, רואים את העולם בשתי צבעים בלבד, שחור או לבן – טוב או רע, הם עדין לא בשלים מספיק כדי להבין שיש צורך בשילוב.
כשזה פוגש אותם הם נכנסים לפאניקה של ממש, קיום המצוות הופך לנטל בלתי מעורער ולפעמים הם לא יודעים לכוון ולהקל עליהם, הם מגיעים למצב בו הם מואסים בלימוד התורה או בקיום מצוות בצורה אבסולוטית.
כשהם נופלים בחטא והתמודדות, הם לא מצליחים לראות את התמונה המלאה בה ״ישראל אף על פי שחטא, ישראל הוא״,
הם רואים את עצמם או כאן או כאן.
וכדי שאנחנו ההורים נוכל ללמד ולתווך את דרכם, להיות להם למשענת בכל הקונפליקטים הדתיים שלהם, אנחנו חייבים דבר ראשון לראות אותם, להבין את הקושי שלהם.
לנסות להקל עליהם בתוך הקושי הזה, לגרום לילד שיוכל לראות ולהבין שיש בו שני יצרים ושני דחפים מנוגדים וזה הכי טבעי שיש, יש בו את הרצון האמיתי לקיום מצוות וכן, גם את הדחף הטבעי לעולם החומרי – עולם היצר.
בואו ונלמד מתורתו של רשב"י, אשר במוצאי שבת בעז"ה נזכה להתקשר אליו ביום ההילולא, רשב"י יצא לעולם אחרי 13 שנה במערה, 13 שנה בהם זיקק את הגוף והנשמה מעולם החומר,
כידוע מה שאמר רשב"י "יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין"..
נשאלת השאלה איך יכול רשב"י לפטור אדם שחטא, מן הדין?
מסביר את זה באופן מיוחד המהרש"ם מברז'אן הרב שלום מרדכי שבדרון זצ"ל. וכך אמר: יש הלכה בהלכות שבת "שניים שעשו – פטורים״ למה? כי אדם הראשון אומר אני רציתי לעשות חצי מלאכה בלבד, לא התכוונתי לחטאו…. וכן השני אומר אותו דבר לא תכננתי לחטאו, יוצא שאף אחד לא נענש.
בא רשב"י ואומר יש את הנפש ויש את הגוף, הנפש רוצה קרבת אלוקים ורוחניות מול זה בא הגוף ורוצה רק גשמיות, לאכול, לשתות ,סיפוק וצרכים. אבל אף אחד כאן לא יכול לבד, לא הנפש ולא הגוף, כל אחד צריך את השני. כן, גם הנפש בעצמה – לא יכולה בלי הגוף להגיע לקרבת אלוקים. כל אחד צריך את השני. רשב"י מחדש ואומר שאפשר לפטור את העולם מדין באמצעות שנים שעשו פטורים! ממש כך! כי נפש האדם היא קדושה ורוחנית, בתוך זה יש קונפליקט בין המוח והלב אצל כל אדם.
באמצעות זה נצליח לנרמל שיש בנו את כל החלקים. את הרצון לרוחניות וקדושה ושאיפה לעשות טוב, וכן נקבל את זה שיש לנו גם גוף שרוצה גשמיות השילוב ביניהם יביא אותנו לאהבה עצמית ותחושת מסוגלות גם ברגעים שלא הולך לנו בטוב.
נתווך לילד שזה לגיטימי שהוא רוצה גם כדורגל וגם תורה, זה אפילו מעבר ללגיטימי – זה מושלם! כי ככה אנחנו בנויים! וזה רק מראה כמה הוא טבעי ונורמלי! אם רשב"י אומר על עצמו אומר שיכל לפטור אותנו אזי בטח ובטח שלנו כהורים יש ללמד זכות, ומתוך אחריות ואהבה נלמד את עצמינו ואת הילדים להתמודד עם הקונפליקט מתוך אהבה עצמית וביטחון.
נכתב ע"י פנחס וייס מנהל מרכז הטיפולי מבטח
עו"ס מומחה בטיפול זוגי ופרטני בטראומה מורכבת