• עברית
  • English

מהי בושה?

מהי בושה?

איזה כיף! אפשר להאנח לרווחה, סיימנו סוף סוף את טרפת התחפושות שנוצרה לה, קיבלנו תשבחות ומחמאות על היותנו הורים משקיעים, הילדים נהנו, פורים חלף והרגיעה היא רק לכאורה – כיוון שהנה כבר מרגישים רוחות אביביות נושבות, היעד הבא מתקרב בצעדי ענק… השבוע זה  השבוע הראשון של ההכנות לפסח. שזה, לדעתי אחד השבועות הכי מאתגרים בשנה כולה, ולא רק בגלל ההספקים, הנקיונות וכמויות העבודה שמצטברות, אלא בעיקר כתוצאה מעניין רציני מאד שקורה דווקא בפורים.

בחג הפורים הורידו חלק מהילדים שלנו מסכים ומסיכות רבים , ו"גילו" לנו מי הם באמת, תפקידו של האלכוהול להוריד את הבושה – כמו שנאמר "נכנס יין – יצא סוד" ואז עולמו הפנימי של השותה – מתגלה…

אצל חלק נגלה עולם עשיר, משעשע, סוחף, אצל חלק עצוב וכואב, ואצל חלק מפחיד או מרגיז עד אימה…

הילד שלנו שאנו עמלים עליו ומגדלים אותו בעשר אצבעותינו, פתאום נראה לנו באור אחר לגמרי – פתאום הוא אמר דברים, ושיתף, וזרק מילים לאוויר – שטרם ידענו, אישיות שעוד לא הכרנו…

ושלא תטעו, אינכם בודדים או יחידים בסיטואציה הזו – הרבה מאד הורים אומרים לעצמם את אותם המילים שלכם בדיוק! בפורים הזה ראיתם ושמעתם מילים וחוויות – שטרם למדתם כיצד להתמודד מולם…

והשאלה היותר גדולה שאתם וודאי מיצרים עליה היא – מדוע למען השם בשגרת חייו הרגילה, ולא תחת השפעת אלכוהות – לא מספר לנו הילד או הילדה את אותם דברים שחווה, מדוע הוא לא משתף באורח חייו, בהתנהלותו… יכלנו לסייע, יכלנו למנוע, יכלנו לתת פתרונות…

כדי להבין את הדבר הזה נצטרך להעמיק ולהבהיר- מה היא ה"בושה" עליה אנו מדברים? האם זהו רגש? האם תחושה? האם זהו מושג שנועד רק לחפות על חוויה אחרת שהאדם חווה? נכנסנו קצת לעומקים שוודאי לא חשבתם עליהם, תהיו איתנו – כי הפואנטה קריטית. בעבר היה דיון פילסופי רב בשנים, על המושג "בושה", פילוסופ יהודי אחד, בשם וולטר, כתב את הספר "המסכה של הבושה" – ושם הוא בא ומחדש (או מחדד…) ש "בושה" זה לא רגש – אלא מסכה.

הוא מביא דוגמא בספר – לאדם ההולך ביער ובעת הליכתו נתקל בגל של אבנים, במידה ומתחת לגל יהיה עקרב והאדם ידחוף את היד שלו מתחת לגל- העקרב יעקוץ אותו. כיוון שירגיש שמישהו נכנס לטירטוריה שלא, יחוש חוסר ביטחון…

אבל, במידה והאדם ייקח את הרגל ויתן בעיטה לגל – ואור השמש יזרח על העקרב, הוא יברח , לא יעקוץ – והאדם לא ינזק…

בושה זה לא העקרב, אלא הגל שמכסה את העקרב מתחת. מאחורי הגל הזה יש הרבה מאד רגשות שלא מאפשרים לבן אדם להתמודד איתם. הרגשות האלו כל כך מפחידים ולא ברורים לילד- שבכדי להתמודד איתם הוא שם גל של בושה מעליו וככה מצליח להתמודד ולהמשיך בשגרת חייו…

ברגע שנוריד מעליו את הבושה – כמו שאנחנו רואים בפורים – האני הפנימי שלו יצא החוצה – נכנס יין יצא סוד..

וזו בעצם הדרך שלנו לגרום לילד להוציא את האני האמיתי שהוא, הדרך שלנו לגעת ב"עקרב" שמבצע הרס פנימי בנפש הילד-  אם נראה לו אהבה אמיתית ולא משנה איזה תוכן הוא יביא לנו, לא משנה כמה "יפתיע אותנו" בצער או בשמחה, בכאב או בקושי – ניהיה שם לצידו כדי להרים ולתמוך.

בדרך כזו – הבושה פשוט תרד והילד כבר לא יצטרך להשתמש באלכוהול כדי לחשוף את עצמו.

הוא לא יכסה יותר את הכאב כי אנחנו ניהיה שם כדי לתת אהבה ותמיכה מלאים.

אני רוצה שתתכוננו להורדת המסכות הזאת היטב – האני הפנימי שתגלו אצל ילדכם, בטוח לא יהיה בדיוק מה שציפתם וייחלתם אליו, הילד או הילדה שלכם לא מנגנים לפי החליל שלכם, או משתפים אתכם פתאום באירועים מהחיים שלהם – שאתם אינכם יודעים בעצמכם איך "לאכול"… וזה קצת מלחית או מכעיס… אבל חשוב להבין ולא להבהל. הפחד לגיטמי, הבהלה הגיונית – אבל זה הילד שלנו, בשר מבשרנו, ותמיד תמיד יש דרך חזרה, תמיד אפשר למצוא פיתרון, לאחות את השברים והפצעים שספג מהדרך, ולחבר אותו אלינו חזרה.

היו סלחנים כלפי עצמכם – לחוות את הגילוי באופן חיובי או שלישי – זה לא רע אלא טבעי,

ועוד יותר מזה נסו לחשוב רגע- אם אנחנו כהורים נבהלים, תחשבו מה עובר על הילד הצעיר, בלהחזיק כזה סוד.. וודאי זה יסייע לנו להתמודד כהורים וכמבוגרים אחראיים ביעילות ובמחלה רבה – כשנבין שהילד זקוק לנו, הוא מתמודד עם דברים שלא מתאימים למידות שלו!!

בהצלחה ענקית, והרבה כוחות נפש

פנחס וויס

הרשמה לייעוץ

להרשמה לייעוץ מלא את פרטיך ונחזור אליך בהקדם