הקושי הגדול והמסתכל ביותר, שאנחנו כהורים חווים מול הילדים שלנו הוא הקושי להציב גבול.
ויותר מכך – קבלת ויישום הגבול אצל הילד.
עמדתם פעם בסיטואציה בה אתם אומרים לילדכם "בשום אופן לא!" ובכל זאת אחרי לא הרבה זמן – מצאתם את עצמכם נכנעים לרצונותיו?
יש לי סיפור מדויק עבורכם, שבסייעתא דשמיא יעזור לכם למצוא את הדרך הנכונה להעמדת גבולות.
זוג הורים מקסימים שהכרתי, מבוססים מאד (אני תמיד מתלוצץ ואומר "לצערנו הם עשירים…" לא לחינם אומרים שעשירות היא ניסיון קשה ביותר…)
הגיעו אליי מתוסכלים עד אימה, הם שחו בפניי שאחת מבנותיהם, נערה שהגיעה לגיל ההתבגרות – לא יודעת שובע! היא כרגע סיימה מבחן נהיגה מעשית בהצלחה, וכבר דורשת לקבל רכב, ולא סתם רכב – אלא רכב מהדגמים היוקרתיים ביותר בשוק!!
ההורים המתוסכלים כעסו על הבקשה, והילדה בתשובה, כאילו כדי להכעיס עוד יותר טענה – בדיוק כמו שאחותי קיבלה רכב חדש מהניילונים – כך לי מגיע!
הכעס והתסכול סביב הסאגה הזו, ישבו על עומקים נוספים – מסתבר שהילדה הזו באמת לא ידעה שובע, ותמיד תמיד התעוררו ויכוחים שונים ומשונים סביב רצונותיה המופקעים, שאף פעם לא היה להם סוף…
אבל מה שעוד היה קורה תמיד – זה שהיא הייתה מקבלת בדיוק מה שרצתה, היא הייתה "מנצחת".
אבל רק במרכאות – כיוון שבאמת – אין הפסד יותר גדול מאובן גבולות. והיא לגמרי איבדה אותם.
היא מעולם לא הייתה מרוצה, כל דבר אף פעם לא היה מספיק, תמיד הייתה בכעס, תמיד בעצבות ותמיד- ברדיפה אחרי חומר שאין לו ממשות ואין בו סיפוק…
לאחר שקיבלנו קצת רקע, הבה נחזור להווה-
ההורים היו בצומת מאד ברורה – מה ניתן לעשות?
כדאי שתדעו שמדובר כאן בסיטואציה מאד עדינה (כמו כמעט כל סיטואציה בחינוך הילדים, בעצם…)
כיוון שמצד אחד נדרש בוודאות להציב גבול. ומן הצד האחר – מדובר פה בילדה רגישה, שלא חוותה הצבת גבול מה היא, ואם זה לא מספיק – היא גם בגיל ההתבגרות, גיל הבניה והאיסוף, ואם הצבת הגבול תעשה בצורה תקיפה מידי או חסרת רגישות – היא יכולה לערער לגמרי את מגדל הזהות הקטן שנבנה לו…
(שימו לב הורים יקרים! מאבק מול הילד בגיל ההתבגרות יכול להיות הרסני ביותר עבורו, ולא מומלץ בכלל!)
מה שנכון לעשות הוא – לשלב. ראשית כל להכיל, להבין, להקשיב – ואז- להציב!
ההורים היקרים אכן עמדו על שלהם בנחישות , רכב כרגע? לא מתאים!
אך מיד לאחר מכן – בחיבוק ועם הרבה אהבה, שאלו את הילדה – "מה את מרגישה לגבי הצבת הגבול הזאת?"
"זה בוודאי נורא קשה לך, הרי מעולם לא חווית מקרה כזה, בו אומרים לך לא…"
ואז קרה דבר מדהים! הילדה חשה מובנת. היא הבינה שהגבול הזה הוא מאהבה, שהוריה הטובים אינם רוצים להרע לה, כי אם להיטיב.
אז נכון, היא חוותה תסכול, וכעס, וקצת אכזבה,
אבל כל אלו הם רגעיים בלבד! וברגע כזה של הצבת גבול, נולדה אצל הילדה יכולת חשובה מאין כמותה. יכולת הזיהוי.
הורים יקרים- ילד שגדל ללא גבולות, דומה לנהג הנוסע על הכביש מבלי לדעת תמרורים וסימני אזהרה מה הם!
הגבולות שאנחנו כהורים מציבים לילדנו, בונים את יכולת הזיהוי בין מותר לאסור – מפתחים אצלם הבנה והרגשה – ממה להתרחק? מה נדרש? איך לנהוג?
וכשהם יגיעו לעולם האמיתי , כשאתם – כבר לא תלוו אותם יד ביד, הם ידעו להבחין וללמוד את הדרך הנכונה, מבלי צורך בגורם השפעה נוסף (שבעולם האמיתי זה יכול להיות שוטר, חבר רע, נוכל…)
גם אם אינכם רגילים להציב גבולות, אל לכם להתייאש! בכל גיל אפשר להתחיל וללמד את ילדכם את סימני הדרך של החיים.
רק שימו לב ובחרו אלו דברים הם אכן גבולות, ואלו הם רק "סייגים".
עמדו בביטחון וביציבות שיא מאחורי הגבולות שלכם, אפילו שזה לא פשוט – אל תשברו!
אבל, וזה אבל גדול- שימו לב שכל זה חייב להתקיים במקביל לשיח רגשי מול הילד, (תסבירו לו- מדוע הגבול הזה חשוב לכם? מדוע הוא חשוב גם לו?) והבנה עמוקה את רצונו (הבלתי ניתן להשגה במקרה הזה).
כך הילד גם יצא בהרגשה טובה בעזרת השם – וגם ידע לסגל בעצמו גבולות – כשיזדקק להם ביום מן הימים.
בהצלחה
והרבה כוחות נפש
פנחס וייס