חיי ההורות מלאים בלבטים והתחבטויות, אחת המרכזיות מביניהם היא השאלה כיצד ניתן להבטיח חינוך לערכים ומסורת, בתוך גבולות הקהילה, ומבלי לעורר אצל הילד רצון לצאת מהמסגרת.
התשובה היא בוודאי – קודם כל סייעתא דשמיא גדולה והרבה תפילות.
אבל יש לזה גם פיתרון גם בדרך הטבע.
אספר לכם על נער, שהיה עסוק בבניית זהותו האישית, אחרי שעזב את המסורת – והקהילה שבה גדל.
אחת החוויות היותר טראומתיות שחווה הייתה כשאביו הוציא אותו מהבית
וניתק ממנו כל קשר, ורק אימו הייתה שומרת איתו על קשר בסתר, מבלי ידיעת אביו.
היא הייתה מביאה לו באופן קבוע אוכל ודמי כיס…
הוא שיתף אותי שזו הייתה חוויה נוראית בשבילו.
הוא לא יכל לסבול את הדיסוננס הזה, את הקיצון בין אמא לאבא, שהיה מנת חלקו לאורך כל שנות הילדות, ויום אחד החליט לשים לזה סוף ופנה אל אימו בדרישה – אל תגיעי יותר, אני לא רוצה את האוכל ולא את הדמי כיס!
קודם תסתדרו את ואבא ביניכם, קודם כל זה.
הנער היקר, חווה קשר כל כך מפוצל, שכאשר חווה את משבר הזהות הראשון שלו – בגיל ההתבגרות, לא היה שם מי שיחזק ויאסוף אותו, לא הייתה קרקע מספיק יציבה להתהלך עליה בתוך כל חוסר הוודאות והיציבות שחווה.
והוא עזב. את הדת. את הערכים ואת הבית.
והגיע לאן שהגיע…
הורים יקרים, חשוב לי שתבינו- ישנם כמה סוגי הורים שונים:
יש את הנוקשים, אלו שרואים את הילדים כמגשימים את דרך ההורים ללא שום מנדט מצד הילד וללא מקום להקשבה לשאיפות, רצונות, בקשות, והילד גדל כמו סרגל (או שלא…)
יש את המתירנים – אלו שנותנים יותר מידי מקום, מאפשרים ללא סינון, אין גבול ואין גדר, והילד שמעולם לא ידע מה הוא גבול – גם בהמשך לא ידע לסגל לעצמו אחד כזה.
יש את אלו המתעלמים- שלא נוכחים כלל בחיי הילד, לא רגשית וללא גבולות , והוא מפתח אופי בכוחות עצמו, מן "ילד בר" שכזה…
ויש את ההורים המעורבים – הורים ששמים גדרות, מציבים גבולות, אך במקביל גם יוצרים מרחב בטוח לדיאלוג עם הילדים ובונים את הנפש של הילד לזהות בין הרצון וסקרנות מול גבולות ורצון, ואפילו לבקש סליחה כשצריך. אלה הורים שיזכו לגדל ילדים שיודעים לשלב בין גבולות לרצונות, ולמצוא את זהותם הפנימית, היציבה.
כפי שניתן לראות את דוגמת הנער קיים פער עצום בין שני ההורים
האבא היה נוקשה והאמא הייתה מתירנית.
כל הורה בקצה הקיצוני ביותר, כל כך שונים, כל כך חלוקים….
הגדלות של הנער בתהליך חיפוש הזהות זה שהוא שלח את ההורים לגבש מחדש את סגנון ההורות שלהם ובזכות זה הם עשו תהליך בהורות וחזרו לקשר עם הנער, אבל הפעם מאוחדים ואוהבים.
אני רוצה להעביר את הכדור לידיים שלכם, ולשלוח לכם כוח ועידוד
דבר ראשון תדאגו לעבוד מאוחדים ואל תפחדו להעמיד גבול! אל תחששו להציב סמכות, אך כשאתם עושים זאת – דאגו לשים מול עיניכם את הילד, תישארו פתוחים לדיאלוג ושיחה, ותנו לילדכם תחושה חמה ועוטפת – כזו שתראה שאכפת לכם, ושהגדר שהנחתם היא נטולת מניעים אישיים, וגדושת אהבה ואכפתיות
בהצלחה, והרבה כוחות נפש,
פנחס וויס