לא כל משחק בין ילדים נחשב כפגיעה. אבל, כאשר ילד לא יודע להבחין בין התנהגות פוגענית לסקרנות. או כשיש חוסר מודעות ושאלות בנושא שנותרות ללא מענה, המשחק עלול להפוך לפוגעני.

כדאי ומומלץ לשנן עם הילדים את 6 כללי הברזל למוגנות:

אין לגעת אחד לשני במקומות פרטיים! (גם לא בצחוק)
אין לחשוף את הגוף בשעת משחק!
אסור לאף אחד (בין אם מדובר בילד ובין אם מבוגר) לבקש ממך לחשוף את עצמך!
כל מגע חייב לקבל הסכמה! (גם מגע של קרוב משפחה)
התבלבלת?! לא נורא! אבא ואמא תמיד פה בשבילך!
אם מישהו מבקש בקשה שקשורה למקומות הפרטיים, מסרבים מייד ובאים מהר לספר להורים!

סטטיסטית, אחוזי הפגיעה זהים (50% בנים 50% בנות) כלומר, על פי מחקרים בנים ובנות נפגעים באותה מידה. אך קיימת סבירות שבנים פחות מדווחים על מקרים כאלו לעומת בנות משום שפגיעה  נתפסת אצל בנים כדבר שעלול לפגוע בתדמית המגדרית שלהם.

לא! לא בכל מקרה קיימת חובת דווח לכן יש להתייעץ עם אנשי מקצוע. בכל רשות מקומית באגף לשירותים חברתיים יש עובד סוציאלי בתפקיד עו"ס לחוק הנוער ואפשר לפנות אליו לבירור ראשוני וכן ניתן לפנות גם למרכזי סיוע להתייעצות על מנת לברר האם קיימת חובת דווח במקרה ספציפי כזה או אחר.

נציין קווים מרכזיים שעל פי חוק מחייבים דיווח:

כשמדובר בקרוב משפחה (החוק מפרט איזה) בתוך מסגרת חינוכית או לימודית, וכאשר הקרבה הינה על בסיס סמכות, כלומר כאשר הפוגע הוא האחראי על הקטין.

קיימים מצבים בהם לא קיימת חובת דווח לדוגמא במצב של פגיעה על ידי אדם זר לילד, ולכן תמיד מומלץ להתייעץ עם גוף מקצועי להלן פרטים:

מבטח- פרטי התקשרות:
02-5770756

מגן -פרטי התקשרות:
025000497

שיעורי האחוזים של פגיעות בקהילה החרדית אינם ידועים. מחקרים שבדקו אוכלוסיות דומות מצביעים על כך שאחוזי הפגיעה במגזר החרדי דומים לאלו בחברה הכללית ואף ייתכן שהם גבוהים יותר מכיוון שקיימת תופעה של "היעדר דווח" לא ניתן להצביע על המספר המדויק.  

קודם כל התשובה היא כן, בעיקר באמצעות תיווך נכון של הסיטואציה. בתהליך טיפולי מצמצמים את הפער בין התפיסה של הילד ורמת ההבנה שלו לנקודת המבט של מבוגר. (בין מה שקרה למה שהוא חושב) שנית, בונים תכנית מוגנות בשת"פ עם ההורים על מנת למנוע אירועים חוזרים בעתיד ונותנים לילד ידע שיסייע לו לזהות ניצני פגיעה בפעם הבאה ויעזור לו לנקוט בצעדים נכונים.

פגיעות בתוך המשפחה הן נושא מורכב גם ברמה האישית וכמובן ברמה החוקית אשר על כן יש להתייחס אליהן באופן מקצועי ולא כל גורם מוסמך לכך.

חשוב לדעת, כי קיימת אפשרות במקרים מסוימים ועל פי החלטה של עו"ס לחוק הנוער ברשות המקומית, לגשת לוועדת פטור שבאמצעותה ניתן להפנות את המעורבים בפרשה לטיפול ללא הליך פלילי.

את רוב הפגיעות ניתן למנוע באמצעות שיח בריא על מוגנות. על פי מחקרים, כ80% מכלל הפגיעות מתרחשות בסביבה הטבעית של הילד, על ידי אדם קרוב ועל סמך היכרות אישית.  בכדי לצמצם את הסיכוי שהילד שלכם יפגע חלילה, מומלץ לפתח קשר אישי עם הילדים ולהרגיל אותם לדבר בשפה מתאימה לפי מודל שנקרא "נעים ובטוח"

המודל מדבר בשפה שמתווכת סיטואציה לילד באופן הבא:

בטוח/לא בטוח

נעים/לא נעים

המטרה העיקרית של המודל היא לאפשר לכם, ההורים, להבין:

איך נראית פגיעה אצל ילדים מנקודת המבט של הילד!

באמצעות תיווך נכון,

המודל יעזור לילד:

1. להבין את הסיטואציה
2. להבחין כשהיא בעייתית,
3. לדעת שעליו לבוא ולשתף את ההורים.

נעבור להסבר ולהדגמה:

כאשר ילד נמצא בבית שלו, בחגיגת יומולדת משפחתית המקום- בטוח, הסיטואציה-נעימה, והרגש יהיה חיובי – נעים לי, בטוח לי!

לעומת מצב בו הילד נמצא אצל רופא השיניים, המקום-בטוח, הסיטואציה-לא נעימה, והרגש יהיה שלילי – כואב מציק מפחיד, לא נעים לי אבל עדיין, בטוח לי!

נתקדם למצב שבו הילד בדרך הביתה מהת"ת והוא נתקל בכלב מאיים, המקום-לא בטוח, הסיטואציה-לא נעימה והרגש יהיה שלילי- פחד חרדה לחץ. לא נעים לי בכלל, ואני מרגיש לא בטוח!

רוב הילדים יבינו שהם בסכנה ויחזרו הביתה מהר….

⚠️ והגענו למשבצת הבעייתית ⚠️

המצב שלכאורה מוגדר כ'לא בטוח' אך יכול להיות נעים לילד
וכאן נכנס המושג של פגיעה אצל ילדים!

 ⚠️⚠️⚠️

מזכירים לכם:

רוב הפגיעות מתרחשות על ידי אדם קרוב ולא בצורה מאיימת ומפחידה, הסיטואציה עלולה להיות נעימה לילד, הוא יקבל ממתקים וירגיש בנח…

אבל,

אם הוא יבין וידבר את השפה של "נעים ובטוח" החיישנים שלו יאותתו לו שמשהו פה לא תקין, שעליו להיזהר
והוא ידע לומר: אבא, אמא, הרגשתי לא בטוח!

וכמובן, לשנן איתם שוב ושוב את 6 כללי הברזל למוגנות:

1. אין לגעת אחד לשני במקומות פרטיים! (גם לא בצחוק)
2. אין לחשוף את הגוף בשעת משחק!
3. אסור לאף אחד (בין אם מדובר בילד ובין אם מבוגר) לבקש ממך לחשוף את עצמך!
4. כל מגע חייב לקבל הסכמה! (גם מגע של קרוב משפחה)
5. התבלבלת?! לא נורא! אבא ואמא תמיד פה בשבילך!
6. אם מישהו מבקש בקשה שקשורה למקומות הפרטיים, מסרבים מייד ובאים מהר לספר להורים!

גם נשים וגם גברים עלולים להיכנס להגדרה של "פוגעים" (בשנים האחרונות חלה עליה בחשיפת הנשים הפוגעות)

ישנן 3 קטגוריות של "פוגעים":

"מחפש רוך" – כ80% מכלל הפגיעות מתרחשות באמצעות שפת הרוך. הפוגע בונה קשר רגשי בצורה איטית עם הנפגע ללא אלימות וכביכול ממקום של אהבה ודאגה. אצל ילדים ומתבגרים, זה יכול לנבוע מסקרנות או חשיפה לא בריאה שגורמות להם ללכת לבדוק את הנושא בעצמם מקרוב.

"ניצול סמכות" – כ15% מכלל הפגיעות שייכות לקטגוריה זו. לרוב הפגיעה מתרחשת ללא תוקפנות פיזית או אלימות אלא יותר על בסיס מניפולציות רגשיות ואיומים תוך ניצול המעמד הסמכותי.

"התפרקות זעם סדיסטית"- כ5% מסך הפגיעות הינן תוצאה עגומה של פגיעות אלימות וכואבות.

הגורם העיקרי לפגיעות מצד הפוגעים.ות הינו עוותי חשיבה ופגיעה בוויסות הדחפים האישיים. כאשר מדובר בילדים הדבר נובע  מתוך סקרנות ויתבטא בעיקר ב"בירור" בסביבה קרובה כגון: אחים, אחיות או חברים. ילדים שנחשפו לפגיעה בעצמם או דרך חברים ומבוגרים אשר יחד עם הדחפים ועוותי החשיבה נחשפים לתכנים פוגעניים ברשתות החברתיות עלולים לפגוע בסביבתם כיוון שהם איבדו את מנגנון הביקורת הפנימית שלהם.

כאשר קיים שינוי מהותי מעורר חשד בהתנהגות של ילד, כדאי  לעצור לנסות לשים את האצבע על נקודת זמן ספציפית שבה החל השינוי.

לרוב, השינוי יתבטא באמצעות אחד מבין 3 סוגים עיקריים של סימפטומים אפשריים:
סימפטומים רגשיים (דיכאון, פחדים וצורך בשליטה והסתגרות ועוד..), סימפטומים פיזיים (כאבי ראש, הרטבת לילה דלקתיות היגיינה אישית נמוכה וכדומה) וסימפטומים התנהגותיים (קשיי שינה, רתיעה ממגע, עיכוב התפתחותי ועוד).

חשוב להדגיש כי מדובר רק בסימנים ולא באבחון וודאי יש הרבה גורמים אופציונליים לתופעות הנ"ל לכן מומלץ לפנות לגורם מקצועי.

קודם כל, פשוט להיות שם! להקשיב, לומר, לשאול, ולהסביר  .

להקשיב לסיפור שהילד מספר.
"להקשיב להקשיב ולהקשיב " אח"כ לשאול את הילד: "אולי יש לך עוד משהו לספר לי?"

להכיל ולקבל את הרגשות של ילד.
לומר "אני מצטער שזה קרה לך, אבל טוב שספרת לי"  להביע אמון מלא בסיפור.
גם אם הסיפור לא מדויק, דרכו אנו לומדים על הסיוט של הילד.

חשוב להדגיש שהוא לא אשם ולהרגיע אותו שתמיד כהורים, נשתדל להיות שם עבורו ולהגן עליו.

לשאול "מה אתה רוצה שנעשה עכשיו?" / "ספר לי מה היה? / מה מעיק עליך? / מה אתה מרגיש?"/ "ספר לי עוד על האירוע…."
מומלץ לשאול שאלות פתוחות ולא שאלות סגורות
שאלות פתוחות גורמות לילד לדבר ולא להסתפק בתשובה לקונית של כן/לא.
שלב זה מאפשר ליצור "סיעור מוחות" על אפשריות שונות לקבל עזרה ואף למצוא אדם מבוגר בסביבת הילד שהוא מרגיש בטוח לסמוך עליו ולקבל ממנו עזרה במידת הצורך

להסביר
סודיות ופרטיות חשובים מאד לילד כמו לאדם מבוגר.
לא להבטיח סודיות!
אם הילד מבקש סודיות לומר לו : "זה יישאר בינינו אלא אם אני ארגיש שאתה בסכנה ואז אצטרך לספר לגורם מקצועי בכדי שנוכל לקבל עזרה.
כמובן שאשתדל לספר לך לפני ואולי גם לשתף באנונימיות,
אבל חשוב שתזכור- העזרה הזו בשבילך ולטובתך!"
לתרגל עם הילד עמידה על עקרונות וסירוב אסרטיבי, לכל אדם קרוב או זר!

וכמובן לפנות  בהקדם לגורם מקצועי בכדי לקבל ייעוץ  הדרכה כיצד לפעול!

מבטח- פרטי התקשרות:
02-5770756

מגן -פרטי התקשרות:
02-5000497

תחושת האשמה במקרה כזה היא חלק אינטגרלי מהפגיעה. כל הורה רוצה לממש את ההורות שלו ולשמור על הילד מכל רע. כאשר מתגלה פגיעה, צפות תחושות קשות של צער חידלון ואשמה עצמית על כך שלא הצלחנו ליצור סביבה בטוחה עבור הילד (זה בדרך כלל מגיע באותה "חבילה"– התגלית והאשמה). חשוב להדגיש שזה לא בהכרח קשור להורות שלכם כהורים!

למרבה הצער ישנם הרבה הורים שמתמודדים עם המשבר באמצעות הכחשה , כיון שאינם מסוגלים להכיל את הקושי והם רואים בפגיעה "אות קלון" על ההורות שלהם. ההפך הוא הנכון! אם ילד בא ושיתף את ההורים בחוויה כזו זה אומר שהילד רואה בהם דמות סמכותית ומגוננת, הוא מרגיש מספיק בטוח לבקש עזרה ויודע שההורים פה בשבילו ובסיוע מקצועי הילד יוכל להמשיך הלאה להתקדם בחייו ולרפא את הכאב. מנגד, ישנם ילדים שלא באים לשוחח עם ההורים כי הם מפחדים מהתגובה שלהם, כך שאם הצלחתם להביא את הילד שלכם למקום שבו הוא מרגיש בנח לשתף אתכם בכזו סיטואציה, אתם בהחלט ראויים לשבח על הורות מיטבית ומכילה.